Category Archives: Uncategorized

ל.ח.ם: שפה, גוף ומלחמה באירופה [קריאה בעגנון]

ביום שישי ה-24/2/17 ארצה על פיסקה מיוחדת במינה מאת ש"י עגנון (מן הנובלה "עד הנה") שבה מהפכים בשורשי הלשון העברית.
ההרצאה תתקיים במוזיאון תל-אביב במסגרת הסמינר ה-11 לפילוסופיה קונטיננטלית.
יום ו' | 24.2.17 | 10:30 | מוזיאון תל-אביב, הבניין החדש

הנה תקציר הדברים, ואשמח להתראות

המפגש יוקדש לשאלת עירוב הגוף והכתב ביצירת ש"י עגנון, מתוך עיון בנובלה "עד הנה", המתרחשת בגרמניה בעת מלחמת-העולם הראשונה.

Otto Dix - Pragerstrasse 1920

Otto Dix – Pragerstrasse 1920

שם, על-סף שינה, בסף-שפה, שוכב המספר (סופר או חוקר יהודי) על מיטתו, ברעב וללא שינה. מתוך הרהורים קשים הוא הופך בשורשי השפה העברית ובמיוחד בשורש ל.ח.ם. הבל-פיו של גוף-רעב-סרבן לש את המילים, ובודק לכמה הסתעפויות יסתעפו. מתוך-כך מופיעים צבירי-משמעות גדושים ומרוששים, המתפרקים לקולות היצורים, לאותיות הנפרדות ומצטרפות.

משחקי המילים הסיפיים, הנכתבים באין-חומר – יקראו בידנו כרפלקסיה עמוקה על מערכיה של הספרות והשפה. אופני התקיימותם מאירים את הברית המיוחדת והמפתיעה שבין זרמי אוונגרד מודרניסטיים לבין מסורת המדרש היהודית. מתוך-כך מתחדדת הפיגורה המיתית/לשונית של היהודי באירופה – כ"סוכן שפה" הכרוי ליחס שבין תיקון ושיבוש, וכמי שנושא עימו מסורת של ערעור פורה על מצבי קיבוע טוטאליטריים ("אידאליים") של משמעות ומובן. פיגורה המשוקעת באורח חרב ונפזר (כזרע נידף) באפרטוס הספרותי של המערב.

היצירה "עד הנה", עוסקת ביחסי גרמנים ויהודים במחצית הראשונה של המאה ה-20 ובשאלת עזבונות הספרות היהודית. היא מהווה קינה על שעת השפל הקיצונית של שיח-המדינה המערבי ועל אלימותו. אך דווקא בה עולה הצעה פו-אתית מיוחדת. והיא נעשית מתוך קשב פוליריתמי – הן לשוועת גוף הבן המרוטש, שנשלח כבשר למלחמה ושב הלום-קרב והן לדמעות מתפללים יהודים שנרשמו בקורפוס הספרים הגזולים.

את הקריאה ילוו מקורות מן הכתבים היהודיים העתיקים ("תלמוד בבלי", "ספר יצירה") לצד מקורות מודרניסטיים (הדאדא והתגלגלותו ליצירת ז'ורז' פרק). ציר נוסף שילווה את הדברים הוא שאלת הגוף והכתב כפי שזו עולה בהגותו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן-לוק ננסי, בספרו Corpus.

ההרצאה מתקיימת במסגרת מפגשי הסמינר ה-11 לפילוסופיה קונטיננטלית שנושאו: לחשוב את אירופה (מ) כאן ועכשיו
יום ו' | 24.2.17 | 10:30 | מוזיאון תל-אביב, הבניין החדש

סטודנטים המעוניינים להגיע לדיון יכולים להיכנס למוזיאון ללא תשלום לאחר הרשמה מראש     באמצעות הודעת סמס: 0506866653

השקה לספרו של הסופר האיראני פיאם פיילי | אני אצמח ואניב פירות, תאנים

הוצאת רסלינג (סדרת ושתי) והמגדלור נרגשים לארח ערב השקה חגיגי לרגל יציאתו לאור בעברית של ספרו של פיאם פיילי, הסופר והמשורר האיראני הגולה, המתגורר היום בתורכיה.

יום ה', 29.10.15, 20:00, "המגדלור", חנות ספרים ברחוב לבונטין 1, תל אביב

נדבר על כתיבה מתנגדת למלחמה; מיניות ושפה חריגה; סוריאליזם עכשווי; ספרות פרסית בעברית ומיתוסים יהודיים מומצאים.הורד

בהשתתפות:
אורלי נוי, מתרגמת הספר מפרסית, פעילה מזרחית ועיתונאית
ד"ר שאול סתר, חוקר ספרות, אוניברסיטת תל אביב
עדי שורק, סופרת ועורכת סדרת ושתי בהוצאת רסלינג
עידן צבעוני, עורך הוצאת רסלינג

שתיה, כיבוד וחברה טובה לפני ואחרי האירוע.
הכניסה חופשית. נשמח לראותכן/ם.

קישור לדף האירוע באתר המגדלור >>

אני בן עשרים ואחת. אני הומו. אני אוהב את השמש של אחר הצהריים [קטעים מתוך הספר ב"תרבות וספרות; הארץ] >>

על מה שאבד ומה שעוד ישוב – שיחה על ש"י עגנון

ה-ז-מ-נ-ה

יום ד', 21/10, 19:00
"סיפור פשוט" – שבזי 36 נווה צדק, הכניסה חופשית
בהשתתפות: 
עידן צבעוני, עורך הוצאת רסלינג
פרופ' גלילי שחר, חוקר ספרות, אוניברסיטת תל אביב
הסופר שמעון אדף
הסופרת עדי שורק
עגנון נפטר בשנת 1970, אבל נדמה שעודו טבוע ומשוקע בתרבות הישראלית. בערב שנקיים על עגנון נשאל באיזו מידה עגנון עדיין רלבנטי לישראל בת-זמננו?
agnonנתהה ונגשש על הדבר היהודי-ישראלי, החמקמק, שמסרב להתמקם; מה אבד, מה לא עוד ישוב, ומה אולי יושב בקץ הימים? כמו כן, נשאל על מקומו של עגנון ביחס לתפר שבין מסורת למודרניזם. ננסה לבדוק את אופני ההתכתבות עם עגנון היום – בכתיבת ספרות ובמחקר. וכמובן – נדרוש ונדרוש בגרעין השפה של עגנון – איזו שפה הוא הוריש (מה המשמעות של ירושה כזאת, אם בכלל?), לנו, דוברי הישראלית הקשה, מהלכי הבטון המנוקב.

הערב מתקיים לכבוד התערוכה "אהובתיו של הירשל הורביץ", המוצגת ב'סיפור פשוט' עד סוף חודש אוקטובר.

הזמנה: קריאת שירה ודברים לכבוד "יבוא גדי זהב" | אסופת שירי ערש

ביום שישי הקרוב – שמחה כפולה –  גם התכנסות לכבוד תערוכתו של צבי לחמן וגם קריאת שירה מתוך אסופת שירי ערש יפהפיה שערכה לילך לחמן.
בתערוכה: רישומים ותחריטים של צבי לחמן שמצורפים לספר.
בספר "יבוא גדי זהב" – שירי ערש שנכתבו במקור בעברית, יידיש, מרוקאית, אמהרית, עיראקית, ערבית-פלסטינית, בדווית. עירוב של פיזמונים ידועים עם שירי משוררים שלא בהכרח נחשבים כשירי ערש.
בעיני, האסופה הזו היא שיר ערש יפהפה לעברית. מוזמנות ומוזמנים להגיע להקראה ביום ו' וכמובן, לחפש את הספר בחנויות הכי מובחרות.

בין השירים יאמרו כמה דברים, בידי עודד וולקשטיין ובידיי.

יום ו 12/6/15, 12:00-14:00 "מקום לאמנות", רחוב שביל המרץ 6, קריית המלאכה, תל אביב

צבי לחמן

ערב זכרון לסופרת יהודית הנדל

חברים וחברות, מצורפת הזמנה לערב זכרון יהודית הנדל.
אדבר בו בעיקר על ספרה "המקום הריק", ומתוכו על דיני האבלות שהורישה לנו, ועל תנועה בין שתיקה לניגון.
עוד משתתפים וקוראים: מיכל בן-נפתלי, נגה אלבלך, דרור בורשטיין, חנה הורביץ, שוקי מאירוביץ, איתן ליפשיץ.
אשמח להתראות, שלכן-ם, עדי
יהודית הנדל בבית ביאליק

עונות בגיהינום, וריאציות לרמבו | דורית פלג

ביום חמישי הקרוב תתקיים השקה לכתב העת "גרנטה", גיליון 2 בנושא שוטטות. מצורפת כאן ההזמנה וכן קטע מאת דורית פלג. מוזמנים ומוזמנותgranta_invitation_shitut_tam_8_3_FINAL

על פי "דם רע" – "Mauvais Sang"

מאבות אבותיי הצ'כים ירשתי פנים חיוורות, חיוך מהוסס ואת התכונה שבכל המקומות ישאלו אותי למקום הולדתי. כמותם אני לובשת מותנייה רקומה בחגים. אבל אני לא מעלה את עצמי באש בכיכר העיר.

בעיר הפרזות שלהם אגרו אבות אבותיי אוצרות של פרוות צובל, חרבות מעשה אמן וממתקים מארצות רחוקות, מרשרשים בעטיפות זהב. עם בוא הברברים נשרף אוצרם בלהבה, ומה שנותר התפורר אט-אט לאבק. נשארו: סכין מכתבים מגולפת, כספת סובייטית, ברק-עיניים באפר.

מהם זכיתי: בכל האמונות התפלות ובחתירה הנוקשה, הלא נסבלת לדיוק – אהה, בכל החטאים! – זעם, צייקנות: צייקנות מפוארת! – אני שומרת זנבות סבון, נשיקות אבניות של לחם, עטיפות מתנה; הכול – הבית קורס על עצמו, הארונות גונחים, אמות הסִּיפים מתפקעות; אני מתענגת על הרעש.

בעיקר, הורישו לי את אי-היכולת להרפות את השרירים. Sempre Rictus.. בזוית הפה, הקווים נחרצים. גורלי נחרץ בהם.

הזמנה להשקת ספרו של סלמאן נאטור "הזיכרון שוחח איתי והסתלק"

שלום חברים וחברות, אני שמחה להזמינכם להשקת ספרו של סלמאן נאטור
"הזיכרון שוחח איתי והסתלק – חייו ומותו של השייח' מחורץ הפנים"
בתרגומו של יהודה שנהב-שהרבני; סדרת ושתי ברסלינג

רישום על העטיפה: עבד עאבדי

רישום על העטיפה: עבד עאבדי

אנא ראו מטה את פרטי ההשקה וכן את גב הכריכה של הספר,

אשמח מאוד להתראות,

שלכן-ם, עדי

ה-ז-מ-נ-ה 

יום א' 22/3 19:30, תולעת ספרים במזא"ה 7 תל אביב

סלמאן נאטור איך נראה מפתח של משורר העוזב את ביתו?

יהודה שנהב-שהרבני – מתרגם הספר מערבית הבזקים של זיכרון טראומתי

עדי שֹורק – עורכת סדרת ושתי פואטיקה של פליטוּת

 

יקראו מתוך הספר:

קובי מידן, יונית נעמן, יהודה שנהב-שהרבני

 

גב הכריכה של הספר:

הזיכרון שוחח איתי והסתלק – חייו ומותו של השיח' מחורץ הפנים
מאת 
סלמאן נאטור

"לעתים אני מוכיח את הזיכרון על כך שהוא בוגד בי. לעתים אני מוכיח את הזיכרון על כך שהוא ממאן לבגוד בי. לו רק ידעתי כיצד לנהוג בו: באהבה רבה או בשנאה יוקדת?"

 

כחרוזים בשרשרת נמסרים הסיפורים ב"הזיכרון שוחח איתי והסתלק" מאת סלמאן נאטור. שרשרת שנדמה שניתן להניע, למשש את חומריה, לשמוע את מה שאולי אנו יודעים בסיפי הכרתנו, את מה ששאל סופר אחד ואת מה שענו לו מספר לא מוגדר של זקנים. וכן, את מה שסיפר הוא לעצמו, כדי להבין, כדי לברר, כדי לזכור.

מיהו השיח' מחורץ הפנים? הוא נולד במספר כפרים, זכרונותיו מקיפים כול אך בה-בעת נותרים מקומיים; הוא זוכר פרטים שוליים לצד התרחשויות הרות גורל; הוא זוכר שמות של מקומות ושמות של נִספים; לפרקים איננו יודעים מדוע הוא מספר ולפרקים הוא עומד על כך שהסיפור הוא הירושה הגדולה שבידיו. ומהי הארץ הנפרשת בפנינו בספר? כיצד נוכל לחיות עם רפאיוּתה, כיצד נקשיב?

הזיכרון שוחח איתי והסתלק – חייו ומותו של השיח' מחורץ הפנים, ספרו של סלמאן נאטור, נושא בחובו סיפורים אינספור הסובבים את התהליך הטראומטי של העם הפלסטיני בשנת 1948 ובעקבותיה. זהו אחד מספרי הפרוזה הראשונים שהעזו להתמודד, עם סוגיית הסיפור על אודות הנכבה ועם סוגיית זכרונה – על פניה והקשריה המרובים. עתה, שלושים שנים לאחר שהחל להכתב כטור ספרותי בעיתון, מובא הטקסט גם בפני קוראי העברית, בתרגומו הקשוב של יהודה שנהב-שהרבני ובצרוף אחרית דבר מעמיקה פרי עטו.

סלמאן נאטור (נולד, 1949) הוא סופר ומחזאי. נולד וחי בדאלית אל-כרמל. פרסם עשרות ספרים בשפה הערבית. בספריו עסק בזיכרון, מרחב וזמן. כתב חמישה מחזות שהוצגו בארץ ובעולם הערבי. תרגם מעברית וערך ספרים רבים – ביניהם אנתולוגיה לסיפורת עברית ואנתולוגיה לשירה. זהו ספרו השלישי המופיע בעברית, קדמו לו הספרים "הולכים על הרוח" (בית ברל, 1992), "היא, אני והסתיו" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011).

 

 לדף הספר בהוצאת רסלינג >>

 

הזמנה לשתי השקות: 2 אנתולוגיה ליצירה ערבית-עברית | "לשכון בתוך מילה" הרהורים וערעורים על זהות מזרחית

מוזמנות ומוזמנים, ביום שלישי בבאר שבע – השקה לאנתולוגיה "שתיים" של ספרות בערבית-עברית-עברית-ערבית צעירה ועכשווית

ביום ד', בתל אביב – השקה לאנתולוגיה "לשכון בתוך מילה" הרהורים וערעורים על זהות מזרחית

אשמח מאוד להתראות

הנה הפרטים

* בתל אביב ישתתף גם המשורר אלון בר

 

 

lishcon

2

אֶלגיה לְאטד | עידן צבעוני

[קטע מתוך סיפור מאת עידן צבעוני; מתוך "גרנטה" גיליון 02 בנושא: שוטטות]

אני שמחה לארח בבלוג שלי קטע מתוך סיפור מאת עידן צבעוני. ובתוך כך, ליידע כי גיליון 02 של כתב העת "גרנטה" לספרות ראה אור. ראו מטה קישור לאירועים הקשורים בגיליון, ביניהם כנס הסיפור הקצר שיתקיים ביריד הספרים בירושליים השבוע ושיחה של ניר ברעם עם הסופר נד באומן שמתקיימת ב-10/2 בתל-אביב. 

לרגעים כמעט הוּתכנו זה בזה והיינו לאיש אחד. כמו פקעות יפות שעומדות להיפתח לשעות ספורות בלבד ואז להיכנע לצו הזמן. זו הייתה כנראה מעין סימביוזה שאיש מאתנו לא ביקש לעצמו, סימביוזה שעל סף העלמות, תת-עורית למחצה. מלחיצה. אבל באתה מידה לא מורגשת, אוורירית, דלילת חמצן.

גרנטה גיליון 2 - שיטוט

גרנטה גיליון 2 – שיטוט

כזו שבדיעבד מתפוגגת בקלות, הייתה כלא הייתה. ואולי רק לפרקים אפשר לספר בזה לרגעים בלבד. ואולי, מבלי משים, כך למעשה ייתכן שזה היה. את אטד הכרתי עוד מהתקופה שהיה רועה צאן בגליל. בלילות ערפל של ירח מלא היה מסתובב עם עדרו בחיפוש אחר משהו לגמרי לא ברור. לפחות לא לו. לפחות לא באותה תקופה. רק ידוע לי שהיו לו טקסים כאלה של שוטטות לרוב. למעשה, על כל צעד ושעל היה מזדמן לו טקס כזה או אחר. אז אולי בגלל זה סבא שלו נהג לכנות אותו בבוז פַסְטוּך. אבל למרות שהמילה פסטוך הוטחה בו כמו קללה צורבת הוא לא נפגע ממנה אלא המשיך בשלו, בדרכו המוזרה. המשיך בטקסיו המוזרים, עונד לראשו מִנֵי בנדנות, מגדל בקושי רב זקנקן תיש דליל. הכרתי אותו גם בתקופת הלימודים באוניברסיטה. היינו מה שנקרא חברים לספסל הלימודים. הוא היה מספר לי הכול, כמעט הכול. אבל אחר כך, בלי שום סיבה נראית לעין, ללא כל התרעה מוקדמת, התרחק, גם ממני התרחק, באותה מידה שהתרחק מחברים נוספים – וכאלה לא חסרו, שכן הוא היה מקהיל אותנו בחבורות על גג ביתו.

לאירועים הקשורים בגרנטה >>

קטע מתוך התקליט Bitches Brew של מיילס דייויס (שמלווה את הטקסט באופן פואטי ותוכני) >> 

הזיכרון שוחח איתי והסתלק | מאת סלמאן נאטור

[ספר חדש בסדרת "ושתי"; תרגם מערבית: יהודה שנהב-שהרבני]

"לעתים אני מוכיח את הזיכרון על כך שהוא בוגד בי. לעתים אני מוכיח את הזיכרון על כך שהוא ממאן לבגוד בי. לו רק ידעתי כיצד לנהוג בו: באהבה רבה או בשנאה יוקדת?"

סלמאן נאטור, מתוך book_778_bigהספר

כחרוזים בשרשרת נמסרים הסיפורים ב"הזיכרון שוחח איתי והסתלק" מאת סלמאן נאטור. שרשרת שנדמה שניתן להניע, למשש את חומריה, לשמוע את מה שאולי אנו יודעים בסיפי הכרתנו, את מה ששאל סופר אחד ואת מה שענו לו מספר לא מוגדר של זקנים. וכן, את מה שסיפר הוא לעצמו, כדי להבין, כדי לברר, כדי לזכור.

מיהו השיח' מחורץ הפנים? הוא נולד במספר כפרים, זכרונותיו מקיפים כול אך בה-בעת נותרים מקומיים; הוא זוכר פרטים שוליים לצד התרחשויות הרות גורל; הוא זוכר שמות של מקומות ושמות של נִספים; לפרקים איננו יודעים מדוע הוא מספר ולפרקים הוא עומד על כך שהסיפור הוא הירושה הגדולה שבידיו. ומהי הארץ הנפרשת בפנינו בספר? כיצד נוכל לחיות עם רפאיוּתה, כיצד נקשיב?

הזיכרון שוחח איתי והסתלק – חייו ומותו של השיח' מחורץ הפנים, ספרו של סלמאן נאטור, נושא בחובו סיפורים אינספור הסובבים את התהליך הטראומטי של העם הפלסטיני בשנת 1948 ובעקבותיה. זהו אחד מספרי הפרוזה הראשונים שהעזו להתמודד, עם סוגיית הסיפור על אודות הנכבה ועם סוגיית זכרונה – על פניה והקשריה המרובים. עתה, שלושים שנים לאחר שהחל להכתב כטור ספרותי בעיתון, מובא הטקסט גם בפני קוראי העברית, בתרגומו הקשוב של יהודה שנהב-שהרבני ובצרוף אחרית דבר מעמיקה פרי עטו.

***

סלמאן נאטור (נולד, 1949) הוא סופר ומחזאי. נולד וחי בדאלית אל-כרמל. פרסם עשרות ספרים בשפה הערבית. בספריו עסק בזיכרון, מרחב וזמן. כתב חמישה מחזות שהוצגו בארץ ובעולם הערבי. תרגם מעברית וערך ספרים רבים – ביניהם אנתולוגיה לסיפורת עברית ואנתולוגיה לשירה. זהו ספרו השלישי המופיע בעברית, קדמו לו הספרים "הולכים על הרוח" (בית ברל, 1992), "היא, אני והסתיו" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011).

לדף הספר באתר רסלינג >>