Category Archives: סדנת כתיבה

זיכרון בשפה של מרינה צווטאייבה

"כאשר במקום הבן המיוחל, הצפוי, הנגזר מראש כמעט – אלכסנדר – נולדתי בסך הכל אני, אמא, מבליעה אנחת גאווה פגועה, אמרה: 'לפחות תהיי מוזיקאית'.
[…]
הדוֹ – לבן בעליל, ריק, לפני היות הכל [ברוסית "דו" פירושו "לפני"], הרֶה – תכול, המי – צהוב (אולי בגלל – midi? [צהריים בצרפתית]) הפָה – חוּם (אולי בגלל שמלת היציאה של אמא מ faille- [טפט – אריג דק של משי] והרֶה – תכול – בגלל "רֶקָה"? [נהר ברוסית]) וכן הלאה, וכל ה'הלאה' האלה ישנם, רק שאיני רוצה להכביד על הקורא שיש לו צבעים משלו וסיבות משלו להם". ["המסע אל הים – פרוזה אוטוביוגרפית" מאת מרינה צווטאייבה].

מרינה צווטאייבה זוכרת, היא זוכרת עם הכלי שבו היא כל כך טובה, השפה, היא נותנת לנו לחוש בכך. היא יוצרת כמה תנועות – הזיכרון עצמו של התחושה הילדית של הצליל שבאה לידי ביטוי בחיבור בין הצליל לצבע, המעקב הבוגר אחר "מקורות" הצבע שנבחר עבור כל צליל, וכמובן התנועה המצלולית – המוזיקה של המילים עצמן שמייצרת מודעות מוגברת לשפה. 225px-Tsvetaeva
צווטאייבה יוצרת למעשה מוזיקה בשפה – רה, רקה / מי – מידי / פה – פאייל – ומחזירה אותנו למה שהיא עושה, אל מה שהיא גדלה להיות – לא בן, לא מוזיקאית כי אם משוררת – מוזיקאית של מילים. להמשיך לקרוא

כתיבה במקרר

טיוטות בחלל אורבאני | מפגש כתיבה-מונחה

בתוך מקרר תת-קרקעי ענק שפג תוקפו, ואשר שימש את השוק הסיטונאי ברחוב קרליבך בתל אביב, יערכו התנסויות כתיבה מונחה, שישאבו השראה מין המבנה הייחודי ומעבודות האמנות המוצגות בו במסגרת ה'מקרר – אמנות מתחת לאדמה'.

מתוך שהיה בחלל התת-קרקעי נבדוק מרקמים, קיר סדוק, דבש (שתשפוך מיכל נאמן) נשימה מתחת לאדמה. בסקיצות-קצרות נכתוב חלל במעבר, כיצד הוא נכנס למילה? מה משאריות החיים שהיו, מה ממה שמתוכנן, מה מן ההזיה על המקום, על גולמיותו, על אפשרויותיו –  נתכוון אל נזילות בין סוגי חומרים, ונשרטט במילים את מה שבין כתיבה, תמונה, תהיה.

פרט מתוך חלל המקרר התת-קרקעי של השוק הסיטונאי

פרט מתוך חלל המקרר התת-קרקעי של השוק הסיטונאי

מתוך כך נקרא מעט מתוך ולטר בנימין, אבות ישורון, מרגריט דיראס, ז'ורז' פרק.

 

 ~ ההשתתפות מהווה תמיכה בפרוייקט "המקרר" ~

עדי שורק היא סופרת ועורכת סדרת "ושתי" בהוצאת רסלינג

'טיוטות בחלל אורבאני' הנו חלק מסדנאות הכתיבה והקריאה של "סיפור פשוט"

ומתוך אירוע 'מקרר – אמנות מתחת לאדמה', של איריס פשדצקי, גילי זיידמן ועמרי בן ארצי; כחלק מ'עושים אמנות – אוהבים אמנות'

 

שני מפגשים בני כשעה וחצי. ניתן להירשם לאחד מהם או לשניהם יחד. בכל מפגש נתמקד בזויות שונות ויתקיימו תרגילים שונים.

יום ו', 29/5/15 – 12:30-11:00; 15:00-13:30

עלות : 150 ש"ח למפגש אחד

280 ש"ח לשני המפגשים

 >> הרשמה ופרטים נוספים בהדסטארט של המקרר >>

לשאלות: "סיפור פשוט", טל' 03-5107040

 

על לידת סיפור מחלום, בספר "המעבר בים סוּף" מאת זופיה רומאנוביצ'ובה

לקראת פתיחתה של קבוצה חדשה (ויחידה השנה!) של סדנת הכתיבה "בגוף ראשון" (8/11/15), אני מעלה מחדש רשימה שכתבתי על ספרה המופלא של זופיה רומאנוביצ'ובה "המעבר בים סוף".

מוזמנות-ים לקרוא וכמובן, להעביר את המידע הלאה, לחברים, חברות וליקרים נוספים.
——-

"זמן קצר לפני בואה של לוּצינה שוב חזר אותו החלום, שלא ידעתי כלל שעדיין אני גוררת אתי, ולא לבדו הופיע, אלא מוקף מראות-בהקיץ עכשוויים, שהיו מקורו והרקע והמבוא שלו. החלום הזה, שחלמתי אותו לפני כמעט חודש, שיחזר בנאמנות מפליאה גם את מה שהיה לפני שנים רבות כל-כך, וגם את מה שחלמתי לילה אחד אז, במחנה – זה משתרבב לתוך זה, מציאות וחלום, והקשר בין שניהם הדוק כל-כך עד שהתעוררתי בזעקה, כמו אז, והייתי בטוחה שאני מתעוררת לא עכשיו, אלא אז, וחיפשתי את לוּצינה על-ידי, את זרועה החשופה, את גבה המופנה אלי, כי אמנם חלמתי שהיא ישֵנה וגבה אלי, כדרכה תמיד, ורציתי לצעוק כמו אז: לֶשֶׁק ישנו! לֶשֶׁק חי! – הצעקה הזו כבר עמדה על שפתי".

 (Anne Schwalbe (2013

(Anne Schwalbe (2013

להמשיך לקרוא

אגרת שהמתינה לימים של תקווה ובה: ספר חדש, הזמנות לערבים ספרותיים וסדנאות כתיבה

להלן איגרת שהמתינה לימים של תקווה. ובאיגרת:  הזמנה להשקת הספר "אורליה שטיינר" מאת מרגריט דיראס שראה אור לארונה בסדרת ושתי, וכן הפניה לביקורות נהדרות שנכתבו | הזמנה לשני אירועי השקה לגיליון הראשון של כתב העת "גרנטה" שיתקיימו החודש | הזמנה למפגש היכרות ב"סיפור פשוט" לקראת סדנאות הכתיבה שיתקיימו בשנה הקרובה ובהן סדנת "בגוף ראשון" הוותיקה שלי | תזכורת אחרונה לגבי "מרחב כתיבה" – מסגרת לליווי תהליכי כתיבה בהנחייתי (נותרו שני מקומות פנויים).

מוזמנות ומוזמנים להפיץ, ליידע וכמובן להגיע, אשמח מאוד להתראות,
שלכן-ם,  עדי

————————————–

לכבוד צאתו לאור של "אורליה שטיינר" מאת מרגריט דיראס, תתקיים ב-15/9 השקה חגיגית ב"סיפור פשוט".
הסופרת אילנה ברנשטיין תדבר על "בגלל המוזיקה", המשוררת והמתרגמת לי עברון ועקנין תדבר על תרגום קולח לעברית,
החוקרת והמתרגמת מאיה מיכאלי תדבר על עדויות בדיוניות לשואה ואני אדבר על וריאציות של כתיבה בעקבות מלחמה.

ביקורות:
————————————–
ב-7/9 יערך ערב לכבוד הגיליון הראשון של גרנטה על "געגוע וסיפורים קצרים מאוד" עם אתגר קרת, עדי שורק, מעיין רוגל ב"תולעת ספרים" מאז"ה
 
ב-17/9 יערך ערב נוסף לכבוד גרנטה על "שגרה ומציאות" בהשתתפות סלמן נטור, עדי שורק, יובל פז, טל ניצן ומירה רשתי, מנחה: ענת שרון-בלייס  ב"קרון ספרים", טבעון
 
————————————–
ב-9/9 יערך מפגש הכרות עם סדנאות הכתיבה ב"סיפור פשוט" ובהן "בגוף ראשון" שלי, וסדנאות נוספות בהנחיית דפנה בן-צבי, איתן בולוקון, שועי רז וענת זכריה. להלן דברים שכתבנו על הסדנאות שלנו לקראת הערב >>  
————————————–

"בית מלאכה למילים" – אם את/ה על סף או במהלך טקסט בהתהוות – "בית מלאכה למילים" היא מסגרת מצויינת לפיתוח, התקדמות והשראה. נותרו שני מקומות פנויים. ימי ג' בחללית, הירקון 70 תל אביב-יפו. 

לפרטים המלאים >>

דברי משתתפות-ים על סדנאות בהנחייתי

התמזל מזלי להשתתף בשתי סדנאות כתיבה בהנחיית עדי שורק ובקרוב אף אצטרף לסדנא שלישית. בתקופת ההשתתפות בסדנאות, מצאתי את עצמי מחכה בקוצר רוח למפגש הבא, לקריאת הטקסטים שעדי בחרה עבורנו, לשיתוף ושמיעה של טקסטים של משתתפי הסדנא. הסדנא הראשונה בה השתתפתי, "בגוף ראשון", עסקה בפרוזה אוטוביוגרפית, כתיבה שנעה בין מחוזות הזיכרון והחלום, ובין היומיום לבין הבדיה. הסדנה השניה, "רישומים", עסקה בכתיבה פרגמנטרית ובכתיבה שמתקדמת עם ובעקבות זרמי התודעה. בסדנאות אלו עדי גם הפגישה אותנו עם טקסטים של סופרות/ים שהיוו השראה לצורות כתיבה כאלו, וגם עזרה לנו לקדם את כתיבתנו על-ידי התנסויות שנתנה ועל ידי דיונים על הטקסטים שכתבנו. עדי טווה חוט מקשר לכל מפגש ומצליחה לשמור על איזון בין דיבור על כתיבה, התנסות בכתיבה, שיתוף בחומרים של משתתפי הסדנא וכל זאת מבלי ליפול למלכודות שסוג כתיבה זו מעלה.
מטבע הדברים והנושאים, החומרים הם אישיים ולעיתים לא קלים, עדי מצליחה לתת מקום לקולות שונים במרחב נעים ומכבד ועם זאת גם מאתגר ומפרה. עדי עוזרת עם הערות ספציפיות לכל אחת/ד ומשקיעה זמן ותשומת לב כדי לעבור על הטקסטים, לסמן ולהאיר דברים שיכולים להיות רלוונטיים לכל המשתתפות/ים. המפגשים קירבו אותי אל הכתיבה, ראשית, במובן שההתנסויות שעדי נתנה והצעותיה לעריכה אפשרו לי לקדם את כתיבתי שלי ולשפרה ושנית, במובן של בחינה של תהליך הכתיבה ושל הכתיבה עצמה.
פשוט כיף. למדתי המון, תודה עדי!

שיר

ספטמבר, 2014

***

זה שנים שאני מתלבט לגבי הכתיבה שלי אשר מימושה נדחה שוב ושוב מחמת  ההרגשה שהסיכוי שאמצא סביבה ראשונית מתאימה ותומכת שתהווה בית גידול לנבטים העדינים שבתוכי הוא אפסי.  אז לקחתי סיכון וקפצתי למי הנהר הגועשים, כך לפחות דמיינתי זאת. הופתעתי! הנהר שמצאתי בחיק הסדנא של עדי שורק התגלה כנחל שזרימתו עדינה ומלטפת אך עם כול זאת עמוקה ועוצמתית. בדרכה המאוד עדינה, שכה יוצאת דופן באווירה הים תיכונית עורפת הראשים, הובילה אותנו עדי הישר אל בטנם הרכה של הנימים הרוטטים של אהבת המילה, תבונתה וחוכמתה. עדי לקחה אותנו למסע רחב ומגוון בעולם של יוצרים רבים תוך שהיא מאתגרת אותנו בתרגיליה המיוחדים אשר היו לפיתיון קסם ליכולות הכמוסים בתוכנו. החן והרכות שבאמצעותם נהלה את הקבוצה הפכו את כול החוויה למסע של התפתחות רוחנית ממש.
הקרבה שהתאפשרה בין המשתתפים הייתה בעיקר הודות ליכולת הטבעית של עדי לראות את הטוב ולומר דברי ביקורת בלבוש עידוד ותמיכה. היכולות הללו נשאו את כולנו על כפיים מעלה מעלה כעצים באביב שעליהם חוגגים שמחתם בירוק רענן. משסיימתי את הסדנה הראשונה המלצתי לעצמי על נוספת, ונוספת ו… לא נותר לי אלא להמליץ לאחרים לטעום מן המתוק מתוק הזה.
מי נחל שורק מגלים מחדש את הצימאון, זו סגולתם המיוחדת לעניות דעתי.

איל בלייויס
ספטמבר, 2014

***

עדי יקרה
בימים אלה אני מנסה לברור את המוץ מן התבן בחומר שכתבתי בימי חיי, ואני מגלה שהקטעים הכי טובים בעיניי הם אלה שנכתבו על ידי דווקא בסדנא שלך.
 חשבתי שאת מוכרחה לשמוע את זה, כי כידוע עשיתי בעבר סדנאות במסגרת התואר השני בספרות עברית, מגמת כתיבה יוצרת – כך שהיה לי למה להשוות, ובעיקר לבחון את התוצרים.
 היכולת לחצוב מעצמי טכסטים אותנטיים, נעשתה אצלך ובזכותך, ואני רואה גם את ההתפתחות בכתיבה שלי שנעשתה בזכותך: כמה קריאות כוון עדינות, לגיטימציה דרושה כל כך – והכתיבה השתבחה והניבה סופסוף סגנון משלי, אותנטי.
כשאני מנסה לעצמי מהו סוד הקסם, אני חושבת שזה קשור באישיות שלך, בסבלנות ובאהבת הספרות והרכות והעדינות והרגישות שאת מכניסה לסדנאות שלך. היינו קבוצת אנשים מקריים, שהמכנה המשותף היחיד בינינו היה רצון לכתוב, וגם זה בדרגות חומרה משתנות… השקט שלך, האהבה האמיתית שלך לספרות, הידע האינטלקטואלי העצום והנסיון הרב שלך כעורכת באחת ההוצאות הכי איכותיות אם לא ה,  וביחד עם זה הגבולות הברורים שהצבת לנו מפני הצורך לפטפט ולהתמסמס,  הוציאה מכל אחת מאתנו, לאט לאט, את המיטב. אפשר היה לראות איך הכתיבה של כל אחת מאיתנו הלכה והשתבחה ביחד עם המפגשים בסדנא. ועל הדרך נוצר בינינו קשר טוב, מכבד. נהיינו מעין תזמורת שמוציאה צליל מכוון היטב.
אז חשבתי שכדאי שתדעי. וכן, את יכולה לפרסם את זה. מגיע לך.
יהודית אשד
ספטמבר, 2014
***
ברצוני להודות לך, עדי על הסדנאות בהנחייתך, בהן לקחתי חלק.
הסדנאות שהעברת נתנו מענה מלא לציפיותי.
באמצעותך התוודענו לרשימה של כותבים וכותבות לא קונבנציונלים, שהיוו השראה לכתיבה, וסיפקו לנו מפתחות לפענוח ולמימוש הכתיבה הייחודית שלנו.
ברצוני לציין גם את  היכולת שהפגנת להנחות כתיבה לא סטנדרטית ולתת רוח גבית על תעוזה בכתיבה.
הסדנה היתה מרתקת, קשובה, והעלתה כל אחת מאיתנו, המשתתפות,  לרמת תודעה וכתיבה חדשות.
מקנאה בכל מי שמשתתף עתה וישתתף בעתיד בסדנה שלך.
בברכה חמה,
פרופ' מאירה וייס
ספטמבר, 2014

על "בגוף ראשון – סדנה לפרוזה אוטוביוגרפית"

לעדי, אחרי שבעה שבועות מתום הסדנה הראשונה – בגוף ראשון – אני מנסה לסכם לעצמי מה השאיר אותי כל כך נפעמת. אילו הייתי צריכה להגדיר את תרומתה לי על סטיקר הייתי כותבת "הרחבת הדעת". זה בעצם מה שקרה לי בסדנה […] להמשיך לקרוא

משכונת התקווה לטיילת תל-אביב בשניים-שלושה נתיבים

על השיר "מבכּיא" מתוך הספר "שוברת קיר", מאת ויקי שירן

[פתק-מחשבה]

לקראת פתיחתה של  סדנת הכתיבה "רישומים" בהנחייתי – סדנה שעוסקת בכתיבה פרגמנטרית ובכתיבה בזרמי תודעה – קראתי שוב את שירה הנפלא של ויקי שירן, "מבכּיא". זהו שיר שעוסק באופן מרתק ביכולת לייצג במילים תודעה, ולמעשה במספר תודעות מקבילות. הנה כמה מחשבות על אודותיו ובסופן קישורים לשיר המלא ולמידע על ויקי שירן ז"ל – משוררת, חוקרת, מסאית, עיתונאית ומנהיגה.

ויקי שירן

ויקי שירן

 

בשיר "מבכיא" מתוארת שיחה בין בת לאביה שנמצא בשירותים. שבוכה בשירותים. הוא בוכה שם כדי שאיש לא ישמע והיא כועסת, מתחננת, מתפייסת שיבכה בקול כי הבכי שלו זה לא עניין פרטי. מתוך השיחה הזו נפרשות שתי דרכים בתל אביב. שתיהן מובילות מאותו מקום ומגיעות בדיוק לאותו המקום ובאותו הזמן, משכונת התקווה אל הטיילת. בדרך אחת, הצרובה בתודעה של ילדה שהוריה מסוככים עליה, היו הזמן, המקום והדרך מחוז חפץ:

"היינו הולכים לטיילת בשבתות אחר הצהרים / נוסעים בקו שבע, כל אלנבי ברגל / מגיעים ומיד צווחים ים-ים-איזה-יופי-ים / ואתה קנית לנו צמר גפן מסוכר".

זהו מחוז שבו האב מציף אותה באושר ומספר שיש לה צעיף עצום, עשוי מתכלת השמים, מחוז שבו אפשר היה להיות "תינוקת שלו, מרחפת בעולם אחר".
הדרך השניה שמופיעה בשיר, שהיא בדיוק אותה הדרך על המפה, מתוארת הפעם לגמרי אחרת, משהיא נובעת מתודעתו של האב – איש שחייו התהפכו כאשר הגיע עם אשתו מקהיר לישראל, שמרגיש שאין לו מספיק בשביל ילדיו, שאין לו מספיק בשביל אשתו:

"קולו הסדוק של אבי מעיר אותי מן החלום / אני מביטה בו מפויסת / את מביאה לי דמעות לעינים, אומר אבא, אל תזכירי את הטיילת / אמא כל כך שנאה אותי, איך דהרנו לתחנה (כולם רצו לצאת מן השכונה) / נוסעים כמו סרדינים בעמידה, כל אלנבי על עקבים, הילדים נגררים / והבילוי שלה זה ספסל רטוב וסוכר דביק שמלכלך את הבגדים.

ויקי שירן מצליחה בשיר הזה (ולמעשה בספר שיריה כולו) לשלב משלבים של שפה, לצרף רגשות רצחניים עם כאלו של פיוס, פרספקטיבות מרובות של אהבה, של מצבי תודעה.
הדרך משכונת התקווה לטיילת תל-אביב נצבעת בכל אלו – שלה, שלו, עכשיו שלה, פעם שלה, והבטן נמלאת באהבה, בעצב וגם בקצת נחמה.
אולי זו נחמה מכך ששיחה כזו עם אבא בכלל מתאפשרת, אפילו רק מבעד לדלת השירותים. ואולי זו נחמה הקשורה בכך שגם אז, בעצם, הוא ידע – למרות הקושי ומתוכו – לשמור על עמדתו כאב, ולמצוא דרכים שבהן יכול היה להעניק לבתו צעיף עצום של תכלת.

 

 לטקסט המלא של השיר "מבכיא" >>

ערך הוויקיפדיה על ויקי שירן >>

 

 

רישומים; סדנה לפרוזה פרגמנטרית ולכתיבה בזרמי תודעה

[הודעה]
אני שמחה ליידע כי נפתחת סדנה חדשה בהנחייתי, שתתקיים ב"סיפור פשוט" בנווה צדק. נפתחה הרשמה לקבוצה שתפגש בימי א' בערב | נותר מקום אחרון בקבוצה שתפגש בימי ג'.

הסדנה תאפשר הכרות והעמקה של אלמנטים מגוונים הקשורים בכתיבה פרגמנטרית. בנוסף, תתמקד הסדנה בכתיבה בזרמי תודעה בהשראת כותבות וכותבים שונים.
סדנת "רישומים" תהווה מרחב מפרה לכתיבת טקסטים חדשים וכן לפיתוח של טקסטים בתהליך.

~ ניתן יהיה לדון במסגרת הסדנה גם בטקסטים שנוצרו מחוץ למסגרתה. אין צורך בניסיון כתיבה קודם ~

למידע על הסדנה ב"סיפור פשוט" >> | טלפון ודוא"ל להרשמה  > 03-5107040  info@sipurpashut.com 

דגנית ברסט swimmers

דגנית ברסט swimmers


פירוט תכני הסדנה לפי המפגשים:

כתיבה [מפגש 1-3]
נבדוק אפשרויות של תנועה מטקסט אחד לטקסט נוסף, תוך מעקב אחר חוט מחשבה, רעיון או משקולת מאגדת. ניתן לחפצים, לדמויות, למילים מסויימות – לאפשר לצבירי טקסט להווצר, להצטרף ולהפרד.
במפגשים אלו נעודד עבודה על טקסט בסיס ההולך ומתפתח.
נקבל השראה מכותבות וכותבים כגון ש"י עגנון, יואל הופמן, ז'ורז' פרק, נטלי סארוט, סלמן נטור.
~ במפגשים נקרא ונדון בטקסטים שנוצרו ~

קריאה פתוחה [מפגש 4]
משתתפי/ות הסדנה יביאו למרחב הסדנה טקסט פרי עטם-ן, שבו נדון ושאליו נתייחס באופן מעמיק. ניתן להביא טקסט שנוצר מתוך הסדנה או כזה שנוצר מחוץ לה.

כתיבה [מפגש 5-6]
נבדוק כיצד התודעה יכולה להוות ציר של מירכוז ואסוציאטיביות בכתיבה, כר שופע של אפשרויות ורצפים, פיוטיות ודמיון. בעקבות וירג'יניה וולף, ויקי שירן, קלריס ליספקטור, יהודית הנדל.
~ במפגשים נקרא ונדון בטקסטים שנוצרו ~

קריאה פתוחה [מפגש 7]
משתתפי/ות הסדנה יביאו למרחב הסדנה טקסט פרי עטם-ן, שבו נדון ושאליו נתייחס באופן מעמיק. ניתן להביא טקסט שנוצר מתוך הסדנה או כזה שנוצר מחוץ לה.

כתיבה  [מפגש 8]
לקראת סיום נאסוף קצוות, נראה כיצד מחברים ומחברות מעוררי השראה עשו זאת, נשאל כיצד יודעים כי טקסט הגיע אל סופו. לקראת המשך נבדוק תוכניות לעתיד ונעלה אפשרויות כיצד ניתן לפתח טקסטים של המשתתפות-ים, המצויים בתהליך הווצרותם.
~ משך מפגש זה 3 שעות ~

הסדנה בת 8 מפגשים שבועיים בני כשעתיים. המפגשים יתקיימו בימי א' בשעה 19:00, החל מתאריך: 11.5.2014. ארבעת המפגשים הראשונים יתקיימו מדי שבוע וארבעת המפגשים האחרונים מדי שבועיים (המפגש האחרון יתקיים ב27/7/2014).
בסדנה עד 10 משתתפים

* לעתים יסתיימו המפגשים בשעה 21:30
* המידע הנ"ל מהווה מתווה עקרוני שניתן לשינוי בידי המנחה, בהתאם לנושאים ולאפשרויות העולים במהלך
* למעוניינות/ים להרשם לקבוצה של ימי ג'  – ניתן לברר האם נשאר מקום בטלפון או בדוא"ל של "סיפור פשוט" המצויינים מטה

לקריאה נוספת ולהרשמה סיפור פשוט >>

טלפון: 03-5107040

דוא"ל: info@sipurpashut.com

———————————————————————————–

הדימוי המצורף –  דגנית ברסט, מתוך הסדרה "מתרחצים"; עוד על "מתרחצים" כאן >>
———————————————————————————–

 

 

ערב קריאה חגיגי של סדנת "כתיבה ברצף" והשקת הלקסיקון הקבוצתי "מילים, חפצים ומצבי רוח"

[הודעה]

יום ד',  31 ביולי, בשעה 19:00, סיפור פשוט – שבזי 36 נווה צדק

הנכםן מוזמנות ומוזמנים לערב קריאה חגיגי לסיום סדנת "חיבורים וקומפוזיציות – כתיבה ברצף", שהנחתי בשנה וחצי האחרונות ב"סיפור פשוט".

בערב יקראו משתתפות הסדנה קטעים פרי עטן – חלקם מתוך הלקסיקון הקבוצתי שנוצר במהלך הסדנה "מילים, חפצים ומצבי רוח".

20130714_135226

מתוך המחברת, תהליך עבודה

הלקסיקון מופיע בבלוג משלו, מומלץ מאוד לבקר ולשוטט בו: מילים, חפצים ומצבי רוח >>


הכניסה חופשית, נשמח להתראות! פרטים נוספים – סיפור פשוט: 03-5107040

—————————————–

[להלן דוגמית מתוך הלקסיקון]

חלום

חלום יעל

אני לא זוכרת בדיוק מה עשיתי לציפור אבל היה ברור שהרגתי אותה. בכוונה. היא היתה יפה וגדולה, מקורה כתום ואברותיה פסים חומים לבנים ושחורים. אחר כך היה לי ברור שהיא תחזור בדהרה מן השמים תופיע פתאום ותיקח איתה את ישי. לכן אמרתי לגננת בבוקר שלא ייתנו לו לצאת לשחק בחצר עם שאר הילדים, שישמרו אותו בפנים. שימציאו עבורו שמחות בתוך הגן.

להמשיך לקרוא

על לידת סיפור מחלום, בספר "המעבר ביום סוּף" מאת זופיה רומאנוביצ'ובה

[ציטוט ומחשבה עבור מפגש בנושא "חלום"; "בגוף ראשון" – סדנה לפרוזה אוטוביוגרפית]

"זמן קצר לפני בואה של לוּצינה שוב חזר אותו החלום, שלא ידעתי כלל שעדיין אני גוררת אתי, ולא לבדו הופיע, אלא מוקף מראות-בהקיץ עכשווייים, שהיו מקורו והרקע והמבוא שלו. החלום הזה, שחלמתי אותו לפני כמעט חודש, שיחזר בנאמנות מפליאה גם את מה שהיה לפני שנים רבות כל-כך, וגם את מה שחלמתי לילה אחד אז, במחנה – זה משתרבב לתוך זה, מציאות וחלום, והקשר בין שניהם הדוק כל-כך

ללא כותרת, 2010 | דגנית ברסט

להמשיך לקרוא

זיכרון בשפה של מרינה צווטאייבה – לקראת פתיחת סדנת הכתיבה "בגוף ראשון"

לקראת פתיחתה של קבוצה חדשה (ויחידה השנה!) של "בגוף ראשון" (8/11/15), העלתי מחדש רשימה שכתבתי על מילות-המוזיקה של מרינה צווטאייבה.
מוזמנות-ים לקרוא וכמובן, להעביר את המידע הלאה, לחברים, חברות וליקרים נוספים.
——-

"כאשר במקום הבן המיוחל, הצפוי, הנגזר מראש כמעט – אלכסנדר – נולדתי בסך הכל אני, אמא, מבליעה אנחת גאווה פגועה, אמרה: 'לפחות תהיי מוזיקאית'.
[…]
הדוֹ – לבן בעליל, ריק, לפני היות הכל [ברוסית "דו" פירושו "לפני"], הרֶה – תכול, המי – צהוב (אולי בגלל – midi? [צהריים בצרפתית]) הפָה – חוּם (אולי בגלל שמלת היציאה של אמא מ faille- [טפט – אריג דק של משי] והרֶה – תכול – בגלל "רֶקָה"? [נהר ברוסית]) וכן הלאה, וכל ה'הלאה' האלה ישנם, רק שאיני רוצה להכביד על הקורא שיש לו צבעים משלו וסיבות משלו להם". ["המסע אל הים – פרוזה אוטוביוגרפית" מאת מרינה צווטאייבה].

מרינה צווטאייבה זוכרת, היא זוכרת עם הכלי שבו היא כל כך טובה, השפה, היא נותנת לנו לחוש בכך. היא יוצרת כמה תנועות – הזיכרון עצמו של התחושה הילדית של הצליל שבאה לידי ביטוי בחיבור בין הצליל לצבע, המעקב הבוגר אחר "מקורות" הצבע שנבחר עבור כל צליל, וכמובן התנועה המצלולית – המוזיקה של המילים עצמן שמייצרת מודעות מוגברת לשפה. 225px-Tsvetaeva
צווטאייבה יוצרת למעשה מוזיקה בשפה – רה, רקה / מי – מידי / פה – פאייל – ומחזירה אותנו למה שהיא עושה, אל מה שהיא גדלה להיות – לא בן, לא מוזיקאית כי אם משוררת – מוזיקאית של מילים. להמשיך לקרוא