אודות

עדי שורק היא סופרת, זוכת פרס לייב גולדברג לשנת 2012 ומועמדת ברשימה הסופית לפרס מוזס לספרות לשנת 1999. היא המחברת של ארבעה ספרי פרוזה: "נתן" (2018), "לפעמים מאבדים אנשים" (2013), "תיירות פנים" (2006), "שבע מטרוניתות" (2001), שראו אור בהוצאות כתר וידיעות ספרים. בנוסף פרסמה את הנובלה "חללים" (2004) כחלק מהקובץ: "חללים, שדות תעופה, קניון", בהוצאת רסלינג.

פרסמה סיפורים ומסות באנתולוגיות ובכתבי-עת כגון "גרנטה", "הליקון", "הו!", "אורות", "המוסך", "רסלינג", "ערב-רב", "סטודיו", "הכיוון מזרח".

שורק מחזיקה בתואר שני בספרות יהודית ועברית שאותו סיימה בהצטיינות יתרה. בימים אלו היא תלמידת מחקר באוניברסיטת תל-אביב. מחקרה לדוקטורט עוסק בספרות כעיר מקלט – בתלמוד הבבלי וביצירתם של ש"י עגנון וז'ורז' פרק. היא עמיתת מחקר במכון מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב ובמכון לאו-בק בירושלים. מנחה המחקר: פרופסור גלילי שחר.

עדי שורק היא עורכת מייסדת של סדרת "ושתי" לפרוזה-סיפית מתורגמת. הסדרה פעלה בין השנים 2004-2018. בין הספרים שראו אור בסדרה: אורליה שטיינר > מרגריט דיראס | פריז צרפת > גרטרוד שטיין | השימוש במילים > נטלי סארוט | מחזות זיכרון > הרולד פינטר | המעבר בתעלות הדמע תקין > נועה צדקה | דיוקן האמן ככלב צעיר > דילן תומס | בפנסיון גרמני > קת'רין מנספילד |  ספר-ילדות ו-על הפרישות > מיכל בן-נפתלי | מניפסט החלאה > ואלרי סולאנס | הבלתי אפשרי > ז'ורז' בטאיי | הצד המואר של הירח > אנה (שם בדוי) | האירוע > אנני ארנו | איך רוקנתי את בית הוריי > לידיה פלם  | הזיכרון שוחח איתי והסתלק > סלמן נאטור | סוף, והמשך > אסתר אורנר | את האח שלי > מרינה צווטייבה | נמר מנייר > זַכַּרִיא תאמֵר | "ושתי" >> 

%d בלוגרים אהבו את זה: