דברי משתתפות-ים על סדנאות בהנחייתי

התמזל מזלי להשתתף בשתי סדנאות כתיבה בהנחיית עדי שורק ובקרוב אף אצטרף לסדנא שלישית. בתקופת ההשתתפות בסדנאות, מצאתי את עצמי מחכה בקוצר רוח למפגש הבא, לקריאת הטקסטים שעדי בחרה עבורנו, לשיתוף ושמיעה של טקסטים של משתתפי הסדנא. הסדנא הראשונה בה השתתפתי, "בגוף ראשון", עסקה בפרוזה אוטוביוגרפית, כתיבה שנעה בין מחוזות הזיכרון והחלום, ובין היומיום לבין הבדיה. הסדנה השניה, "רישומים", עסקה בכתיבה פרגמנטרית ובכתיבה שמתקדמת עם ובעקבות זרמי התודעה. בסדנאות אלו עדי גם הפגישה אותנו עם טקסטים של סופרות/ים שהיוו השראה לצורות כתיבה כאלו, וגם עזרה לנו לקדם את כתיבתנו על-ידי התנסויות שנתנה ועל ידי דיונים על הטקסטים שכתבנו. עדי טווה חוט מקשר לכל מפגש ומצליחה לשמור על איזון בין דיבור על כתיבה, התנסות בכתיבה, שיתוף בחומרים של משתתפי הסדנא וכל זאת מבלי ליפול למלכודות שסוג כתיבה זו מעלה.
מטבע הדברים והנושאים, החומרים הם אישיים ולעיתים לא קלים, עדי מצליחה לתת מקום לקולות שונים במרחב נעים ומכבד ועם זאת גם מאתגר ומפרה. עדי עוזרת עם הערות ספציפיות לכל אחת/ד ומשקיעה זמן ותשומת לב כדי לעבור על הטקסטים, לסמן ולהאיר דברים שיכולים להיות רלוונטיים לכל המשתתפות/ים. המפגשים קירבו אותי אל הכתיבה, ראשית, במובן שההתנסויות שעדי נתנה והצעותיה לעריכה אפשרו לי לקדם את כתיבתי שלי ולשפרה ושנית, במובן של בחינה של תהליך הכתיבה ושל הכתיבה עצמה.
פשוט כיף. למדתי המון, תודה עדי!

שיר

ספטמבר, 2014

***

זה שנים שאני מתלבט לגבי הכתיבה שלי אשר מימושה נדחה שוב ושוב מחמת  ההרגשה שהסיכוי שאמצא סביבה ראשונית מתאימה ותומכת שתהווה בית גידול לנבטים העדינים שבתוכי הוא אפסי.  אז לקחתי סיכון וקפצתי למי הנהר הגועשים, כך לפחות דמיינתי זאת. הופתעתי! הנהר שמצאתי בחיק הסדנא של עדי שורק התגלה כנחל שזרימתו עדינה ומלטפת אך עם כול זאת עמוקה ועוצמתית. בדרכה המאוד עדינה, שכה יוצאת דופן באווירה הים תיכונית עורפת הראשים, הובילה אותנו עדי הישר אל בטנם הרכה של הנימים הרוטטים של אהבת המילה, תבונתה וחוכמתה. עדי לקחה אותנו למסע רחב ומגוון בעולם של יוצרים רבים תוך שהיא מאתגרת אותנו בתרגיליה המיוחדים אשר היו לפיתיון קסם ליכולות הכמוסים בתוכנו. החן והרכות שבאמצעותם נהלה את הקבוצה הפכו את כול החוויה למסע של התפתחות רוחנית ממש.
הקרבה שהתאפשרה בין המשתתפים הייתה בעיקר הודות ליכולת הטבעית של עדי לראות את הטוב ולומר דברי ביקורת בלבוש עידוד ותמיכה. היכולות הללו נשאו את כולנו על כפיים מעלה מעלה כעצים באביב שעליהם חוגגים שמחתם בירוק רענן. משסיימתי את הסדנה הראשונה המלצתי לעצמי על נוספת, ונוספת ו… לא נותר לי אלא להמליץ לאחרים לטעום מן המתוק מתוק הזה.
מי נחל שורק מגלים מחדש את הצימאון, זו סגולתם המיוחדת לעניות דעתי.

איל בלייויס
ספטמבר, 2014

***

עדי יקרה
בימים אלה אני מנסה לברור את המוץ מן התבן בחומר שכתבתי בימי חיי, ואני מגלה שהקטעים הכי טובים בעיניי הם אלה שנכתבו על ידי דווקא בסדנא שלך.
 חשבתי שאת מוכרחה לשמוע את זה, כי כידוע עשיתי בעבר סדנאות במסגרת התואר השני בספרות עברית, מגמת כתיבה יוצרת – כך שהיה לי למה להשוות, ובעיקר לבחון את התוצרים.
 היכולת לחצוב מעצמי טכסטים אותנטיים, נעשתה אצלך ובזכותך, ואני רואה גם את ההתפתחות בכתיבה שלי שנעשתה בזכותך: כמה קריאות כוון עדינות, לגיטימציה דרושה כל כך – והכתיבה השתבחה והניבה סופסוף סגנון משלי, אותנטי.
כשאני מנסה לעצמי מהו סוד הקסם, אני חושבת שזה קשור באישיות שלך, בסבלנות ובאהבת הספרות והרכות והעדינות והרגישות שאת מכניסה לסדנאות שלך. היינו קבוצת אנשים מקריים, שהמכנה המשותף היחיד בינינו היה רצון לכתוב, וגם זה בדרגות חומרה משתנות… השקט שלך, האהבה האמיתית שלך לספרות, הידע האינטלקטואלי העצום והנסיון הרב שלך כעורכת באחת ההוצאות הכי איכותיות אם לא ה,  וביחד עם זה הגבולות הברורים שהצבת לנו מפני הצורך לפטפט ולהתמסמס,  הוציאה מכל אחת מאתנו, לאט לאט, את המיטב. אפשר היה לראות איך הכתיבה של כל אחת מאיתנו הלכה והשתבחה ביחד עם המפגשים בסדנא. ועל הדרך נוצר בינינו קשר טוב, מכבד. נהיינו מעין תזמורת שמוציאה צליל מכוון היטב.
אז חשבתי שכדאי שתדעי. וכן, את יכולה לפרסם את זה. מגיע לך.
יהודית אשד
ספטמבר, 2014
***
ברצוני להודות לך, עדי על הסדנאות בהנחייתך, בהן לקחתי חלק.
הסדנאות שהעברת נתנו מענה מלא לציפיותי.
באמצעותך התוודענו לרשימה של כותבים וכותבות לא קונבנציונלים, שהיוו השראה לכתיבה, וסיפקו לנו מפתחות לפענוח ולמימוש הכתיבה הייחודית שלנו.
ברצוני לציין גם את  היכולת שהפגנת להנחות כתיבה לא סטנדרטית ולתת רוח גבית על תעוזה בכתיבה.
הסדנה היתה מרתקת, קשובה, והעלתה כל אחת מאיתנו, המשתתפות,  לרמת תודעה וכתיבה חדשות.
מקנאה בכל מי שמשתתף עתה וישתתף בעתיד בסדנה שלך.
בברכה חמה,
פרופ' מאירה וייס
ספטמבר, 2014

על "בגוף ראשון – סדנה לפרוזה אוטוביוגרפית"

לעדי, אחרי שבעה שבועות מתום הסדנה הראשונה – בגוף ראשון – אני מנסה לסכם לעצמי מה השאיר אותי כל כך נפעמת. אילו הייתי צריכה להגדיר את תרומתה לי על סטיקר הייתי כותבת "הרחבת הדעת". זה בעצם מה שקרה לי בסדנה […]  אפשרת לי ולדעתי לכולנו לכתוב ואחר כך לחלוק את הקטעים באומץ לב. אפשרת לכולנו להפוך לקבוצה מקסימה, אוהבת, אוהדת ומפרגנת עד בלי די. בהדרכתך הצלחתי למצוא בי מקומות שלא ידעתי על קיומם, כמו כתיבת בדיה, שימוש בדמיון ללא הגבלה, ללכת עם המלים עד כמה שאני יכולה. נתת מקום לשאלות, לתהיות ולרגשות, גם לקשים מאד, ועם זאת ידעת כל כך לשמור על המסגרת. הנגשת לי סופרים שטיפלו בנושאים אותם העברת לנו ביד אמן ממש. נתת לי קשת רחבה של נקודות מבט, שפע של רעיונות מרתקים, הרבה מעבר לנושאים המידיים. וכבונוס מיוחד, בעיני, ערכת את הקטעים שבהם בחרנו, שיתפת אותנו בכל שלב, בהשקעה רבה, ברגישות גדולה, בתשומת לב לכל פרט, בפתיחות אדירה, ובתמיכה וחום שהיו כל כך נחוצים לי, ואני מאמינה שלכולנו. הדיון בקטעים האלה וסיפורי העריכה שמאחורי הקלעים, עם סיפור הכתיבה של כל אחת תרמו לי רבות.

גם למיקום עצמו היתה בעיני השפעה גדולה. ספונות בין הספרים, בסמוך לחלון, מעגל סגור של פרגון ואהדה רבה, מובלות ביד אמינה ובוטחת; מעין בועה, שבתוכה גם נמצאות הנשים המקסימות מ"סיפור פשוט" ובעיקר מירה שלא חסכה מעצמה שום מאמץ לתת לנו הרגשת בית מפנקת עם תוספות שהן מעל ומעבר למצופה – כל אלו הוסיפו לטעמי לכל החויה כולה.
זכות גדולה נפלה בידי, למדתי והועשרתי. זו בפרוש לא היתה 'עוד סדנת כתיבה' ואני מודה לך עליה מכל לב.

רותי איל
2012

***

שנים כתבתי למגירה, הלכתי בין רשימות, ריחפתי בין תוהו לבוהו, חיפשתי נקודת מוצא. לכודה במבוך חשבתי להניח לכול זה. אלך לשפת הים, אבעיר מדורה ואפטר מן הערימה המעיקה.  עוף השמים; גוגל, שמע את שתיקתי ולחש באזני אודות סדנא "בגוף ראשון". הלכתי. הצטרפתי לקבוצה המתכנסת מידי שבוע סביב נקודת אור עדינה.יושבים אנו בין מדפים עמוסי ספרים ובתווך שולחן קטן שעליו קפה ותה ועוגיות. מפגישה לפגישה החלו הרשימות להעלות עור, פתקים ורעיונות נפרשו וקיבלו נוכחות (עדי מציעה … אל תשליכו דבר, הביאו דפי יומן, מכתבים ורשימות, אפילו של המכולת…).
עוברת עלי חוויה עמוקה, אני לוקחת חלק בטקס מעבר שבסיומו אמצא בנקודת תצפית חדשה על עצמי ועל מה שאני כותבת. בתשומת לב נכונה, במאמץ נכון ובריכוז נכון, כמו שלימד הבודהא, הייתה עדי מצנתרת משקעים שחסמו מעבר חופשי של מילים וסיפורים. חומרים לכודים שינו מצבי צבירה והחלו זורמים בין חללי ההכרה. ההתערבות נעשית ברגישות ובחכמה, מבלי לשנות את רוח הטקסט ובעצה אחת. יד נעלמה נוגעת לא נוגעת בכול אחד ואחת מאתנו כאילו הייתה בת יחידה.

אני לומדת ללכת חופשית ואמיתית, לתת לרעיונות המשתוללים בראש לעבור  מעליות הלב וחדרי המוח דרך כלי הדם הנשפכים אל קצות האצבעות שעל מקשי המקלדת.

דינה
2012

***

הסדנא של עדי היא עולם מופלא. חולקות אותו אלו המתחילות בדרכן אל העתיד ואלו היוצאות למסע אחרון, אלו שהתפזרו ממקום הולדתן המשותף ואלו שנקבצו יחד ממקמות אחרים. באות מרחוק ברכבת או באוטובוס או במכונית ולכולן סיפור המייחל להיכתב. התרחשות העולם המופלא מלווה אותן גם כשהן יוצאות חזרה אל ביתן, אל בני משפחתן, אל עבודתן, אל שולחן הכתיבה. הן חושבות על לאה גולדברג, על גרטרוד שטיין, על סילביה פלאת, על עדי, על עצמן  ועל הכתיבה.

מכתב מצהיב, קטעי חלום ורוד, פיסת זיכרון בשחור לבן, שורה סדורה מתוך יומן, רקמת חיי יומיום, קרעי כאב חד, טקסטורה של תחושה עמומה, מילוי רך של רגשות, כל אלו נארגים לאטם לכדי שטיח צבעוני יפהפה הנפרס בהדרגה, ממפגש למפגש, על ידי ובפני דיירות העולם המופלא. ביד עדינה שוזרת עדי את החוטים, פורמת תפר סורר ומחברת מחדש כך שברגע קסום אחד חשה כל אחת בתורה את האושר שביצירה ויודעת שמעשה האמנות קרה.

אריאלה
2012

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: