Monthly Archives: יולי 2010

אבא שלך. אחותך >> נטלי סארוט

[סיפור מתוך הספר "השימוש במילים", תרגום: חגית בת עדה, ושתי-רסלינג]

"ארמאן, אם תמשיך, אבא שלך יעדיף את אחותך".
הקשיבו להן, למילים הללו… אני מבטיחה לכם שזה כדאי… כבר ציינתי אותן, כבר הסבתי את תשומת לבכם אליהן. אבל אתם לא הייתם מעוניינים לשמוע… אין חירשים גרועים יותר… לא, לא אתם? אתם זוכרים אותן? אני מודה שבשבילי זאת הפתעה גמורה, בכל הרצינות, לא ציפיתי לכך… ובכל זאת צריך – במחילה מכבודכם – כי אשוב אליהן, אני חייבת לחזור אליהן פעם נוספת.
צריך להיות חסרת חשראה במיוחד… יש לי כמה סיבות טובות לחשוב שזה מה שתאמרו… צריך להיות חסרת השראה במיוחד כדי לחזור כך, לדוש בלי הפסקה… אבל אתם טועים, ייתכן שאני חסרת אונים, זה נכון, לנוכח שפע כה רב, לנוכח כל המבחר הזה. כן, נטולת אמצעים, וזה חסך שלעתים עלול להיעשות מרגיז, בלתי נסבל.
לא, ייתכן שזה משום שבפעם הזאת אני חשה מעט אשמה. סמכתי יותר מדי על העוצמה שבמילים הללו כשהעליתי אותן, על הקסם שהן מפעילות לבטח בעצם הופעתן… או שאולי לא הצלחתי – בין הפצרות מכל מיני סוגים – להתיר להן לעכב אותי זמן ממושך יותר, להתאמץ יותר בעבורן. אולם בפעם הזאת דבר אינו דוחק. במקום שבו אנו שרויים עתה, מילים כמו אלה נמצאות במרכז. הן מהוות כאן את מרכז הכובד. הכול מתנקז אליהן ואליהן בלבד.
הנה הן אפוא שוב: "ארמאן, אם תמשיך, אבא שלך יעדיף את אחותך". אישה שישבה אל שולחן סמוך בחדר האוכל או במרפסת בית מלון – אין זה משנה לנו – השמיעה אותן בפנותה אל ילדה הקטן; מילים המעוררות תגובות מדהימות כאשר מקדישים להן… או ליתר דיוק, כאשר מקשיבים להן באוזן כרויה במיוחד, כפי שעשיתי אני…
להמשיך לקרוא

המעבר בתעלות הדמע תקין > נועה צדקה

ארקדיוש, בית קפה, וארשה.

 [ספר ב-ושתי]
 
"אני יודעת ארבעים מילים בפולנית (אולי קצת יותר)   אני יודעת להרכיב משפט של שני מילים   הבחורה יפה   העץ ירוק   הקיר לבן"   

 "ארקדיוש אומר שהרצון שלי להירגע זה כמו שפיל ירצה ללבוש חליפה"       

להמשיך לקרוא

איש גבוה נוסע על אופניים גבוהים בתל אביב

[סיפור קצרצר]

איש גבוה נוסע על אופניים גבוהים בתל אביב. בכל פעם שאני נתקלת בו אני חושבת על בני, עד כמה ישמח לראות אותו. ובעצם הוא נראה כמו מחשבה של בני בן הארבע שקרמה עור וגידים.
האיש והאופניים מגיעים לגובה של שתי קומות, לפחות, ותלתליו ארוכים כמו ספגטים, וכנפות מקטורנו השחור מתנופפות, עפות, ויש לו, כן יש לו כוחות. כבר שלוש פעמים ראיתי אותו נוסע עם התיק הגדול המשתלשל לו מהכידון, חזור והלוך, באבן גבירול. אולי הוא מתאמן לקרקס? אולי בוחן סוג חדש של אופניים? אולי באמת אינו אלא מחשבה?

פרסמתי באינטרנט. הגיבו ואמרו שאין זו סתם מחשבה. שמדובר באיש אמיתי, שסיפר כי אינו מתאמן לקרקס, אלא שזו דרכו לאסוף חיוכים מן העוברים והשבים אל התיק.