איש-יונה [סיפור קצרצר]

בתחילת בוקר גשום ראיתי אותו במעלה רחוב בוגרשוב, הלאה מן הים, בצד ימין, יושב על ספסל עץ חוּם. יחד אתי שמה לב אליו אישה נוספת שגרפה מים בנחישות מריצפת הבטון של מספרת כלות אופנתית וחששה פתאום, משהבחינה בו, שתתיז עליו. אך מיד נרגע מבטה, שכן לא היה זה בדיוק אדם, אמרו עיניה, ואם יטפטפו עליו כמה טיפות אולי יהיה בכך כדי  לסלקו.
אני ראיתי אותו מבעד לזגוגית של מונית. כמו סיפור. תחילה את ידיו הרושמות בלהיטות דבר-מה בפנקס.
קינאה ריתקה את עיניי; מה יש לו לרשום שם בשעת בוקר כזו, במהירות, בשטף המטיח את האותיות זו בזו ומצמידן בחוזקה כאילו היו המון אדם על מדרגות נעות?

על רצינות ומשחק > מיכל בן נפתלי [ספר ב-ושתי]

אני נכנסתי לנעליו של אבא. הילדה נכנסה לנעליה של אמא שלה. הילד המציא לעצמו תפקיד מחוץ לתמונה האדיפלית. לכאורה. הוא רצה לקרוא ושנניח לו לנפשו. הוא היה הריבון והוא שקבע את הכללים. חדר הארמון שלו היה גם ספריית השאלה. עמדו שם ספה וכורסה רחבה וארון ספרים. לא אהבתי אז לקרוא במיוחד. ניעורתי אל אור היום והתחככתי באיסורים בלי להתייחס אליהם ברצינות יתרה. או כך היה נדמה לי.

…………………………………………………………………………………………
חלק ראשון של המסה "על רצינות ומשחק" מתוך הספר "על הפרישות" מאת מיכל בן-נפתלי
סדרת ושתי, הוצאת רסלינג
…………………………………………………………………………………………

בת עשר > בריז'יט ז'ירו

הספר "זו רק אהבה"

"זה קורה בבוקר אחרי הארוחה, אחרי שאבא שלי רחץ את הקערות ואפסן את הלחם ואת הדבש, אחרי שניגבתי את השולחן. אמא שלי אומרת שהיא מסתלקת. אמא שלי עוזבת אותנו והולכת ברגל. היא לוקחת מזוודה קטנה ואת אחי ביד. היא לא מחבקת אותי, היא לא אומרת לי שום דבר מיוחד. היא צועדת בשביל המרכזי של המחנה, אני מבינה שאני לא אמורה ללכת אחריה. רק אחי הקטן מסתובב, לא מבין מה קורה. אני נשארת עומדת לפני הדלת של הקרוואן בלי להעיז להיכנס".
…………………………………………………………………………
בת עשר > בריז'יט ז'ירו
"זו רק אהבה"
מצרפתית: יהודית גונגריק אשד
סדרת ושתי הוצאת רסלינג
………………………………………………………………………..