Monthly Archives: פברואר 2009

ממערב לירדן [ספר ב-ושתי]

ממערב לירדן, רומן מבריק מאת לילא חלבי – סופרת ערבייה אמריקאית – פורש סיפור משפחתי מפוצל דרך קולותיהן של ארבע נערות. הנערות, בנות-דודות שמוצאן מנווארה, כפר פלסטיני הררי שקט ומסורתי, רוקמות את סיפוריהן ואת סיפורי המשפחה המורחבת. אלו סיפורים מקבילים שנפגשים מדי פעם, באופן לא הדוק, ממש כשם שהמשפחה אשר התפזרה – חלקה לירדן וחלקה לארצות הברית – צריכה להמציא לעצמה את דרכי המפגש והשימור בחיי הגירה מערביים. להמשיך לקרוא

קולנוע בסינמטק חיפה [סיפור קצרצר]

>> פורסם בספר תיירות פנים, 2006 >>

המרחב שנפתח בין מסך הקולנוע לבין האולם הקטן ודחוס האוויר
של הסינמטק הופר תכופות על-ידי "תקלה טכנית שתתוקן בהקדם". הפסקות
אלה יצרו – כנראה כמו בכל קולנוע שכונתי – הווי הנדמה כה
פרטי עד שהוא מעלה דמעות בעיני כול. להמשיך לקרוא

זיכרון דירה

>> פורסם בגליון 5 של בלוק, אפריל 2008 >>
 
שכנה סקרנית נכנסה להציץ מה פשר רעשי החיים שחדרו פתאום את שלוותה. לבושה חלוק כותנה גס שפרחים קטנים מצוירים עליו בגווני אוקר-כתמתם, צמודים כל כך עד שקשה לזהות בהם צורה מובחנת מחברתה. כמעט כמו המרצפות של הדירה, חשבת, רק פחות גיאומטרי. נדמה שהיא סיפרה לך מה היה פה קודם. את לא זוכרת, במעומעם עולה בך תחושה שהיה שם בית מלאכה קטן, באחד מחלקי הדירה. מרפסת יצאה מן המטבח לכיוון חצר פנימית. עץ שטיפס ועלה פרש את ענפיו לעומתה. ובשעה שהיית שם נזרק אור על המתחם כולו, שלא הוגדר בקווי בנייה או צומח אלא אוחד לחטיבה בזכות האור שאפף אותו. לבנים ישנות, משקוף אכול וענפיו הירוקים, אם כי מאובקים, של עץ. משום מה החלל של הדירה נראה היה לך מתאים פתאום, למרות שחיפשת מרחב פתוח בקומת קרקע. כל כך מנוגד לשאר המבנים שהראו לך עד עכשיו, אולמות, מחסנים, חללים בלתי מחולקים. אולי התחושה שאם תיכנסי לכאן תיכנסי למידותיה של מסורת כלשהי, לשגרת חיים, שבתה את לבך. אולי גדלה כאן משפחה? משהו מאורחותיו של מי שישב כאן ודאי חקוק על הקירות, מבצבץ מתחת לטפט שהחל להתעגל, להתקפל בקו התפר המחבר בין שתי חתיכות. להמשיך לקרוא

עזה > דו"ח אמנסטי

http://www.amnesty.org/en/gaza-crisis

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שליחת אמנסטי רושמת גובה אוספת עדות